מאא"ז הגה"ק ר' שמחה כ"ץ רפאפורט זצ"ל
אב"ד לובלין – זקינו של הדברי חיים
שני טעמים בהושענא רבה, ומפני מה נקט הטור דין המים
כתב הטור (אורח חיים סימן תרסד): ביום חמישי של חול המועד, שהוא הושענא רבה, נוהגין וכו', ואומר קדושה רבה במוסף, ומרבים קצת בנרות כמו ביום הכיפורים, לפי שבחג נדונין על המים, והכל הולך אחר החתום, וכל חיי אדם תלויין במים.
ובהגהות המנהגים (חג הסוכות אות רטז): ביום שביעי של סוכות כתיב "כְּמִשְׁפָּטָם" (במדבר כט, לג), לומר שמה שגזר בראש השנה וחתם ביום הכיפורים - מראים בצל הלבנה וכו'.
ועוד שם: למה נקרא שמו הושענא רבה? אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אני יחיד ואתה יחיד, אתן לבניך יום המיוחד לכפר בו עונותיהם, וזהו הושענא רבה. פירוש: שמי אהי"ה בגימטריא כ"א, ואתה בכ"א - עשרה דורות מאדם ועד נח, ועשרה דורות מנח ועד אברהם; והושענא רבה כ"א ימים לחודש תשרי. אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: אם אין כפרה לבניך בראש השנה, תהיה ביום הכיפורים; ואם לאו, תהיה בהושענא רבה.
הרי לפנינו שני טעמים בהושענא רבה, ושניהם רמוזים בתיבת "כְּמִשְׁפָּטָם" - לומר שיש בו משפט כמו בראש השנה, שכתוב בו גם כן "כְּמִשְׁפָּטָם" (שם, ו). האחד, שהוא גמר דינו של ראש השנה; והשני, שהוא דין המים. והטור לא הביא אלא טעם המים, וקשה מפני מה השמיט את הטעם הראשון.
ולכאורה טעם זה, שהושענא רבה גמר דינו של ראש השנה, נגד השכל הוא; שהרי קרא כתיב "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֶּר עֲלֵיכֶם" (ויקרא טז, ל) וגו'.
אמנם יש ליישב על פי מה שכתב (בנ"י) [בברכת שמואל] סדר אחרי, וזה לשונו: והנה ידוע, שראש השנה של לבנה הוא ראש חודש תשרי, ושל חמה הוא ביום הכיפורים, שהוא גמר דין של ראש השנה. וגמר דין של שנות החמה הוא בכ"א בתשרי, שהוא הושענא רבה, עכ"ל.
[ומקורו בלבוש (אורח חיים סימן תרסד סעיף א), שכתב טעם למעלת יום זה על שאר הימים לפי סדר השנים ועיבורן. וזה תוכן דבריו בקיצור: שנת החמה יתירה על שנת הלבנה י' ימים כ"א שעות ר"ד חלקים. ולפיכך, אם נקבע ראש השנה ביום המולד כראוי, אין אותה שנת חמה כלה אלא כעשרה ימים אחר המולד של תשרי הבא - והוא יום הכיפורים של השנה השניה. וכשמתחילה שנת החמה ביום הכיפורים, אינה כלה עד הושענא רבה של השנה השלישית. ובשלישית מעברים את השנה, וחוזר בשנה הרביעית ראש השנה של חמה ליום ראש השנה של מולד הלבנה, וכן חוזר חלילה לעולם.]
וידוע שישראל מונין ללבנה, ואומות העולם לחמה (סוכה כט ע"א). [ויש לציין, שלפי דברי רבינו יש ליום הכיפורים שני פנים: לישראל הוא גמר דינו של ראש השנה כמשמעו, ולאומות העולם אינו אלא ראש שנת החמה, והוא המוקדם שבימי דינם. ומעתה נשתנה אף ענינו של הושענא רבה ממה שכתבו הגהות המנהגים: שהם תלו אותו
בגמר הדין שנחתם ביום הכיפורים אף לישראל; ואילו לפי רבינו אין הושענא רבה גמר דין לישראל כלל, אלא ראש שנת החמה המאוחר, ויום הדין לאומות העולם בלבד.]
ואם כן יש לומר, שמה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם "בניך" היינו האומות, שאברהם נקרא "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז, ה). ובזה יובן מה שגילה הכתוב "כְּמִשְׁפָּטָם" דוקא בפרי החג, שהם שבעים כנגד שבעים אומות, וכמו שכתב רש"י בפרשת פנחס (במדבר כט, יח) שהיו מגינין עליהם.
ולפי זה מדוקדק "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֶּר עֲלֵיכֶם" - עליכם, ולא על אומות העולם, שיש להם יום אחר כנ"ל. אך מעתה יקשה מן התנא דמתניתין (ראש השנה טז ע"א), שאמר שבראש השנה "כל" באי עולם עוברין לפניו, לרבות אף אומות העולם. ולכך הוצרך הטור לטעם שבחג נידונין על המים.