המנהג שנתקבל בישראל לסיים את התורה אחת בשנה, וקריאת פרשת וזאת הברכה חלה בתום ימי חג הסוכות, טעון ביאור – מה השייכות שבין סיום התורה לחג הסוכות.
וי"ל דשניהם מרמזים על ענין אחד ויסוד גדול בעבודת ה', והוא כי הידור מצוה איננו נמדד לפי יפיו החיצוני של הדבר בלבד, אלא עיקר ההידור הוא כאשר המצוה נעשית מתוך שיתוף של רבים, וכוללים עמה אחרים בקיומה. זהו ההידור האמיתי לא יופי הצורה, אלא יופי האחדות שבקיום. אף שאדרבה, ע"י השיתוף יתמעט ההידור הנראה לעין, ויתפגם יופיו החיצוני – מכל מקום, זהו הדרו האמיתי, כי ניכר בו רושם קדושת הרבים והכלל כולו.