סמיכות סוף התורה לתחילתה

סמיכות סוף התורה לתחילתה

מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל הנ"ל

סמיכות "לעיני כל ישראל" ל"בראשית ברא" - ראיה לתחיית המתים

התורה מסיימת "אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לד, יב), ומתחילה "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א). וקשה, מה סמיכות יש ביניהם?

ונקדים מה שאמרו: מפני מה לא נכנס משה לארץ ישראל? חד אמר, משום ששיבר את הלוחות [עי' בעיר דוד אות תיז]; ואידך אמר, כדי שלא יאמרו מתי מדבר אין להם חלק בתחיית המתים. ולכך מת משה במדבר, להורות שכשם שמשה עומד לתחיית המתים, כך שאר מתי מדבר עומדים עמו [כעין זה בדברים רבה פ"ב ס"ט].

ואיתא בגמרא (סנהדרין צא ע"א), ששאל אותו מין: אלקיכם מחיה מתים? ומה החיים מתים, מתים היאך יחיו? והשיבו לו: שמים וארץ יוכיחו - מה שמים וארץ לא היו בעולם כלל, וברא אותם הקדוש ברוך הוא; מתים שכבר היו בעולם, לא כל שכן. [בגמרא שלפנינו הלשון: דלא הוו - חיי, דהוו חיי - לא כל שכן; ורש"י פירש שהוכיח מאותן שלא היו מעולם, שנוצרין ונולדין וחיין. ואולי לדעת רבינו הפירוש הוא ממה שהעולם נברא יש מאין, וכן הובא בכמה ספרים.]

ופירש רש"י בסוף התורה: "אשר עשה משה לעיני כל ישראל" - שנשאו לבו לשבור את הלוחות לעיניהם, והסכימה דעת הקדוש ברוך הוא לדעתו, שנאמר "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (שמות לד, א) – יישר כחך ששברת.

ומעתה יש לומר כך: מדסיימה התורה "לעיני כל ישראל", ודרשוהו על שבירת הלוחות, שאמר עליה הקדוש ברוך הוא "יישר כחך" - על כרחך אין זה הטעם שלא נכנס לארץ, שהרי הסכים על ידו. אלא צריך לומר כטעם השני - משום תחיית המתים.

אך מיד יש להקשות כקושיית המין: היאך יחיו המתים? ולזה פתחה התורה "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" - שמים וארץ לא היו בעולם כלל וברא אותם; מתים שכבר היו בעולם, לא כל שכן. ודו"ק.

כת"י ברלין, ספריית המדינה, סימן 1485