חלק מדרוש שנדפס מכתב יד בקובץ בית אהרן וישראל (קובץ ל, שנה ה, גליון ו)
לשמיני עצרת
מאא"ז הגאון רבי יעקב יוקל סג"ל הורוויץ זצ"ל הנ"ל
יומו של תשרי נדחה לסוף - שהמובחר דוחה מצוה בשעתה
איתא בילקוט (פרשת פנחס רמז תשפב) על הפסוק "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט, לה): זה שאמר הכתוב "יַסַפְתָּ לַגּוֹי ה' יַסַפְתָּ לַגּוֹי נִכְבַּדְתָּ" (ישעיה כו, טו). רבנן אמרי: "יספת לגוי" - כל שאתה מוסיף לנו ימים טובים, אנו מוסיפים לך קרבנות. אמר רבי לוי: בכל חודש וחודש שבקיץ ביקש הקדוש ברוך הוא ליתן לישראל מועד. בניסן נתן להם פסח, באייר נתן להם פסח קטן, בסיון נתן להם עצרת. בתמוז היה בדעתו ליתן להם מועד גדול, ועשו את העגל, ובטלו תמוז ואב ואלול. ובא תשרי ופרע להם ראש השנה ויום הכיפורים והחג. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לאחרים הוא פורע, ושלו אינו נוטל? תן לו יומו.
נמצא לפי המדרש, שראש השנה ויום הכיפורים והחג אינם אלא השלמה לחדשים שעברו, והמועד של תשרי עצמו הוא שמיני עצרת.
וקשה על זה מן הגמרא בברכות (כו ע"ב): תנו רבנן, טעה ולא התפלל מנחה בשבת - מתפלל במוצאי שבת שתים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה. ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה - שניה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו.
וביאר הרי"ף שם (יח ע"א מדפי הרי"ף) מפני מה ראשונה לא עלתה לו: מפני שצריך להקדים תפלת חובת שעתה תחילה. וכיון שלא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה, גילה דעתו שהשניה היא חובת שעתה; ולפיכך צריך לחזור ולהתפלל תפלה אחרת, כדי להקדים את חובת השעה.
הרי מבואר שחביבה מצוה בשעתה, וכל המשנה ידו על התחתונה, עד שצריך לחזור ולהתפלל כדי לתקן את אשר עיוות. ומעתה קשה על הילקוט: אם עיקר המועד של חודש תשרי הוא שמיני עצרת, היה לנו להקדימו ולעשותו קודם החג; שהרי החג אינו בא אלא להשלמה בעלמא, ושמיני עצרת הוא חובת היום.
ויש לתרץ, על פי הגמרא בתענית (ח ע"ב): אמר רבי יוחנן, גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות, שנאמר "שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב" (תהלים קכו, ד), ואין אפיקים אלא מטר, שנאמר "וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם" (שמואל ב כב, טז).
והקשו התוס' שם (ד"ה גדול): מפני מה לא אמר "גדול יום הגשמים יותר מקיבוץ גליות"? שהרי "כאפיקים בנגב" כתיב, ומי נתלה במי - הקטן נתלה בגדול; נמצא שהאפיקים גדולים מיום קיבוץ גליות. הרי שמעלת יום הגשמים גדולה ממעלת קיבוץ גליות.
ועוד, בפסחים (ה ע"א): תנא דבי רבי ישמעאל, בשכר שלשה "ראשון" זכו לשלשה "ראשון": להכרית זרעו של עשו, ולבנין בית המקדש, ולשמו של משיח. להכרית זרעו של עשו - דכתיב "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כָּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׁעָר" (בראשית כה, כה); ולבנין בית המקדש - דכתיב "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ" (ירמיה יז, יב); ולשמו של משיח - דכתיב "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם" (ישעיה מא, כז).
וביאר הרי"ף בעין יעקב שם, ש"ראשון" האמור בחג הסוכות הוא כנגד בנין בית המקדש, ו"ראשון" של לולב הוא כנגד משיח, שהוא משיב לב ישראל לאביהם שבשמים, עיין שם. מבואר שתועלת חג הסוכות היא ביאת המשיח וקיבוץ גליות, שלו יקהת עם ישראל יחד מתוך גלותם להוליכם קוממיות לארצם.
ותועלת שמיני עצרת היא ירידת הגשמים, וכדעת רבי יהושע (תענית ב ע"א) שמזכירים גבורות גשמים מיום טוב האחרון של חג. ובגמרא (שם ד ע"א) אמרו: מאן תנא? אמר רבא, רבי יהושע היא, דאמר משעת הנחתו. ופירש רש"י: משעת הנחת לולב הוא מזכיר, דהיינו ביום השמיני, שהוא סמוך לגשמים, שמן החג ואילך זמן גשמים הוא. והיינו טעמו של רבי יהושע, שמאחר את הזכרת הגשמים עד יום אחרון של חג - כדי להזכירם סמוך לפרקם, הוא זמן הרביעה.
ועוד, ביומא (סד ע"א) תניא: המפריש פסחו ואבד, והפריש אחר תחתיו, ואחר כך נמצא הראשון, והרי שניהם עומדים - איזה מהם שירצה יקריב, דברי חכמים. רבי יוסי אומר: מצוה בראשון, ואם היה השני מובחר ממנו - יביאנו. הרי שמעלת המובחר והחביב עדיפא ממעלת הראשון, ודוחה אותו אפילו לגמרי, כמו בפסחו הראשון שנדחה מפני השני המובחר ממנו. וכל שכן כשאין דוחים את הראשון לגמרי, אלא רק מקדימים את המובחר.
ופשוט שמעלת "מצוה בראשון" ומעלת "מצוה בשעתה" שוות זו לזו; וכשם שמעלת המובחר והחביב דוחה את מעלת הראשון, כך היא דוחה את מעלת מצוה בשעתה.
ומעתה עלתה ארוכה לקושיא הנ"ל, שהיה לנו להקדים את שמיני עצרת, מאחר שהוא של חודש תשרי ומצוה בשעתה. שלפי המבואר יש שני טעמים לאחרו:
א. מעלין בקודש, וזו למעלה מזו עדיף טפי. ומאחר שתועלת חג הסוכות היא קיבוץ גליות, ותועלת שמיני עצרת היא הגשמים, וגדול יום הגשמים מקיבוץ גליות - מוטב לסדרם זו למעלה מזו. וזה דוחה את מעלת הקדמת מצוה בשעתה, ושפיר מאחרים את שמיני עצרת לאחרונה.
ב. על ידי האיחור נעשה שמיני עצרת קרוב יותר לזמן הרביעה; נמצא שבאיחורו הוא חביב ומובחר יותר מאילו הוקדם, והמובחר דוחה את מעלת הראשון. ודו"ק.
מכתב יד בנו הנ"ל, נדפס בקובץ עץ חיים (שם)