הצדיקים יתאחדו בנפשותם
(פכ"ה: כד) וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה.
הנה רבותינו ז"ל במדרש רבה, אמרו, 'למה בתמר נאמר תאומים ובזו תומים? אלא שם היו שניהם צדיקים ובכאן אחד צדיק ואחד רשע'.
ואפשר כי ל'מה שהצדיקים יתאחדו בנפשותם יש בהם אל"ף שהיא אחד .
לצאת חובת ברית 'גר יהיה זרעך' יתקיים ע"י 'גור' בא"י
(פכ"ו: ג) גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך:
ושמא תאמר, שאם כן איפוא, איך יתקיים בך כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם?וארץ ישראללכםהיא!
אל תחוש על זה, כי הנני מודיעך, שאותו הגירות אחשבהו לךבארץ הזאת. וזהו אומרו, גור בארץ הזאת, כי אותו הגרות תעשנו פה.
מדמעותיו נעשו ברכת שמני הארץ
(לט) ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל:
ויען יצחק וכו' הנה משמני וכו', כלומר, הנה (עכשיו) מאשר נתהוה כעת, משמני וכו' כי כל לשוןהנההוא לשון הכנה והזמנה, והוא (שמני הארץ נעשו) על ידי הדמעה.
למה דייקא בימי אבל אביו יצליח להרגו?
(כב) ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו... (מ) ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך:
ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי וכו'. אפשר הוא סמוך אל הפסוק הקודםוהיה כאשר תריד, שהוא כמו שאמרו ז"ל, שבהבטל יעקב מן התורה ימשול בו בברכת חרבו.
לכן אמר יקרבו ימי אבל אבישאז אסור לעסוק בתורה,שלא יהיההקול קול יעקב, ואהרגהבחרב ברכתי, את יעקב אחי.
עשו שנאהו שנאה עוברת, וגם שעדיין נשאר קצת אחוה, ולכן יש תקוה
(מא-מג) וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי:ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדל ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך:ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה:
א: נשית לב אל מלת אחי שהיא מיותרת,ותורה אהבה!
ב: וגם אל מאמר רבקה, באומרה מתנחם לך , אם רוצה להורגו מה צורך אל תנחומין? ומה גם לרבותינו ז"ל שאמרה שתה עליך כוס תנחומין!
ג: וגם נשית לב אל (יתר תיבת) אומרו ועתהקום וכו'!
אך אין ספק,כי סוף סוף אחיו הוא,ויצר לו על מיתתו, על כן אמר, יקרבו ימי אבל אבי ואז ואהרגה את יעקב כי הלא אחי הוא, ואז במר נפשי על אבי אתנחם על אחי, כי האבל גדול נחמה על הקטן והוא הכוס תנחומין (ובזה נתיישב קושיא א: אחי שהיא מיותרת ותורה אהבה!)
וזה מאמר אמו,מתנחם לך,באופן שאין משטימתו החלטית, לבל תשכח לעולם (כי תשוב... שוב חמת אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו,) כי הלא חושב המצאה להנחם, לכן ועתה, (עד שוב אף אחיך ממך) בלבד הוא,שתצטרך לברוח, ואחר כך,ושלחתי ולקחתיךוכו',
וזהו אומרו, עשו אחיך, כלומר עודנו זוכר אחוה, והוא אומרו יעקב אחי, וגם בקשו תנחומין יורה,כי יש תקוה כמדובר (ובזה נתיישב קושיא ב: מתנחם לך, אם רוצה להורגו מה צורך אל תנחומין? ומה גם לרבותינו ז"ל שאמרה שתה עליך כוס תנחומין!)
וגם כיוון באומרו ועתה,לומר,עתה, טרם יקרבו ימי אבל אביך,שלא יהרגך, קום ברח, כי לא ירדפך בחיי אביך (ובזה נתיישב קושיא ג: (יתר תיבת) ועתה קום וכו'! )
באיזה אופן שנתנהג לגבי עשו יהיה דאגת סכנה, לכן עיקר העצה הוא להנצל בכוונה לקיים מצוה, מצות כיבוד אם
(מג) ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה.
אומר וקום ברח, נראה הוי"ו כבאה להוסיף, והיה לו לומר קום ברח בלא וי"ו (וקום)!
אך הוא,כי אמרה,'הנה אוי לי אם אומר 'תברח מיד',כי עתה חם לבו,ואולי ירדפך, וטוב היה תחבא כמעט רגע עד יעבור זעם, ואוי לי אם לא אומר, כי אולי יקרבו ימי אבל אביך מהרה, ולא תספיק לברוח בחייו, שלא חפץ המיתך עוד אביו חי.
לכן עשה זאת איפה,ומעתה, עוד אביך חי, ברח, ועל חמימות כעסו כעת, אל תחוש.
אך בזאת, כי לא תהיה כל כוונתך לברוח, רק עשה עיקר מעשות מצותי לכבד אמך.
וזהו ועתה בני שמע בקולי, באופן שתלך בדרך מצוה,והולכי בדרך מצוה אינן נזוקין.
ואחר עשותך עיקר מזה, וקום ברח כאילו הוא דבר שני, טפל אל עשות מצותי,וזהו עניןהוי"ו:
גם בכוונתו לברך את עשו, זה היה אך ורק ברכת גשמיות, וכוונתו היתה לברך את יעקב ברכת רוחניות, ואכן קיים וברכו בשולחו פדנה ארם
(פכ"ח: א-ב) ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען: קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך:
א: ראוי לשום לב באומרו ויברך אותו, איזו ברכה היא?אם היא אומרו אחר כךוא-ל ש-די וכו', למה הוזכר קודם לאומרו ויצוהווכו'? ואם היא אחרת למה לא פירש אותה?
ב:ועוד אומרולא תקחוכו', כי הלא בכלל אומרוקום לךוכו' הוא מניעת בנות כנען?
ג: וגם אומרו וקח לך, כי אומרו לך הוא מיותר... !
אך, הנה כתבנו למעלה, כי שני מיני ברכות הן. יש ברכות,טובות העולם הזה, ויש, רוחניות של עולם הבא,
והנה כתבנו, כי של עולם הזה, ראויות לעשו, ושל עולם הבא ליעקב,
גם כתבנו, ששל עולם הזה, מפורשת בתורה, ושל עולם הבא, ברמז בלבד, כמדובר על אומרוגם ברוך יהיה.
וכתבנו גם כן מרבותינו ז"ל, שכשבירך יצחק את יעקב הברכה, בחושבו שהיה עשו, (בדעתו) היה עתיד לברך את יעקב עוד ברכה אחרת, וכתבנו, כי אין ספק, שהיא של טובות העולם הבא.
וזה יתכן, שהיא (היא הברכה) אשר בירך אותו פה בהפרידו אותו ממנו.
וזהו,ויברך אותו,ולא פירש, כי הרוחניות של עולם הבא, לא תתפרש בתורה בפירוש, כנודע, ולכן אמרה, כממתיק סוד בינו לבינו, וזהו, ויקרא יצחק אל יעקב, שקראו, יהיה לבדו אתו (ובזה נתיישב קושיא א: ויברך אותו, איזו ברכה היא? אם היא אומרו אחר כך וא-ל ש-די וכו', למה הוזכר קודם לאומרו ויצוהו וכו'? ואם היא אחרת למה לא פירש אותה?)
ואז ויצוהו וכו', לומר, אחר שקדוש אתה, שהברכה של עולם הבא לך היא, אל תטמא, שלא תקח אשה מבנות כנען (ובזה נתיישב קושיא ב: לא תקח וכו', כי הלא בכלל אומרו קום לך וכו' הוא מניעת בנות כנען?)
וכאשר תרחק מהטומאה הדבק בטהרה וקום לך פדנה ארםכו'.
ושמא תאמר, אם קדוש אני למה אגרע ממך שלא יצאת לחוץ לארץ והביאו זוגתך פה ואותי תצוה ללכת לחוץ לארץ?
לזה אמר וקח לך משם אשה, לומר קח בעצמך משם למה שהוא לך, כי לא נתקדשת עולה לה' כמוני (ובזה נתיישב קושיא ג: קח לך, כי אומרו לך הוא מיותר!
ויתכן רמז לו מאמרם ז"ל,יש הולך אצל זווגו ויש שזווגו בא אצלו, שהוא כפי סוד הנשמות.
ואמרו כך על יצחק שזווגו בא אצלו, הפך יעקב, וזה יאמרוקח לך, כילךיאתה ללכת אל זווגך, מה שלא היה לי כן (ובזה נתיישב באופן ב', קושיא ג: קח לך, כי אומרו לך הוא מיותר!)
ועוד טעם שני והוא, כי אני, היתה לי אשה מסויימת, כמאמרם ז"ל, שנתבשר אברהם הנה נולדה בת זוגו של יצחק כיהנה ילדה מלכהוכו'.ובתואל ילד את רבקה, אך אתה, אין בת זוגך מסויימת, כי-אם קח לך מבנות לבן, שהיא אחת מהן,ולא נודע איזו מהן היא,(כי רקכאשר היהאצלי, שנודע, אפשר) לומר שנשלח אחריה:
למה ה' עוזר לצדיק נגד היצר יותר מאשר לרשע, ואדרבה יתכן.
הן אמת, כי אחת מדרכי חסידותו יתברך וגדולה היא מאוד, הלא היא לקרב את הצדיק לידי זכות, ולהרחיק מן החטא, וכמאמר רבותינו ז"ל, 'אפילו בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כל שכן', כעובדא דרבי פנחס בן יאיר, וכעובדא דחמריה דרב חנינא בן דוסא, שהיו מכין אותו לא היה מהלך, עד הסירם מעליו מנעלים של זולת בעליו.
וכמאמרם ז"ל, על פסוק, 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו,''אין לך יום שאין יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו היה נופל בידו שנאמר 'צופה וכו' ה' לא יעזבנו בידו'', ולפי דרכם יהיה אומרו'ולא ירשיענו וכו', לומר, שעל כן היה הדין נותן לחייב את הצדיק בדין, כי תקטרג מדת הדין לאמר, הלא על פי בחירתו היה חוטא, לולא ה' עזרו, ולא יהיה צדיק בדינו!
אמנם זה חסדו יתברך, שלא ירשיענו בהשפטו, וכמאמר השטן לרבי עקיבא ולרבי מאיר,'אלמלא דמכרזי עלך ברקיעא הזהרו בפלוני ובתורתו הייתי מחטיאך,'
וזה מאמר הכתוב' ,רגלי חסידיו ישמור'. והוא לתת טוב טעם,כי אדרבה את הרשע היה ראוי להרחיק מן החטא בל יאבד לגמרי, והוא,כי אחר אומרו'כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל', כי הוא יתברך שם צדיקים ליסודות עולם, אמר, כי על כן לקיים עולם בל ימוט,'רגלי חסידיו ישמור' מהכשל בחטא, אך, לא את 'הרשעים', למה, כי 'בחשך ידמו', כי 'חשך' טומאת מעשיהם אשר להם, מונעתם מלקבל עזר מש-די, כי עבירה גוררת עבירה, וצורך עזר מש-די הוא אל הצדיקים, כי לא בכח אשר לאיש יגבר בו, מבלעדי ה' העוזר, כענין 'צופה רשע וכו' כמדובר: