ספה"ק מראה יחזקאל מרבה"ק ר' יחזקאל פאנעט מדעעש

ע"י קדושת האב והאם וקדושת זיווגם נולד בנים קדושים

(כ-כא) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה: ויעתר יצחק ליקוק לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו יקוק ותהר רבקה אשתו:

'במערבא כדנסיב כו' מצא או מוצא כו', הכוונה בזה,דהשורה בלא אשה הוא פלג גופא,כמ"ש,'זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם', ובלא אשה הוא חצי אדם, וע"כ, 'דרכו של איש לחזור אחר אשה לבקש אבידתו', והיא הגדולה שבכל השמחות, כשמוצאין מה שנאבד,

וז"ש, אם הוא 'מצא' שכוונתו למצוא אבידתו, אז הוא 'טוב', מצא אשה מצא טוב, אבל מוצא דהיינו שנושא לשם ממון, שרוצה להרויח ולהוציא ממון, עי"ז,אז הוא מוצא מר ממות את האשה.

וכעין זה כתב באלשיך, ע"פ כי יבעל בחור בתולה כו', שצריך להיות לש"ש,ועי"כ, זוכה לבנים כשרים,

וע"כ אמרה רבקה,קצתי בחייאם לוקח יעקב כו' (אשה מבנות חת וכו' למה לי חיים) לפי שהם מזרע טמא מבנות חם, שכולם רשעים גם הבנים יהיו כמותם, ומי שאינו מניח זרע כשר נקרא מת,כנ"ל,

וע"כ המתין יצחק מ' שנה, עד שמצא זיווגו ברבקה, שהיתה עכ"פ בעצמה צדקת,אעפ"י שאביה ואחיה היו רשעים, מ"מ, לא היה מוצא כזה עוד בעולם.

וזש"ה, ויהי יצחק בן ארבעים שנה, שהמתין כל כך שנים הרבה, ואח"כ לקח את בת בתואל ואחות לבן,וע"ז מתרץלו לאשה, שעכ"פ היתה היא בדומה לו 15 בענין צדקות, ולא היה מוצא דוגמתה עד עכשיו,

ובזה יובן, ויעתר יצחק כו' לנכח אשתו כו', דיצחק בעצמו היה בטוח שיוליד, כמ"ש, 'כי ביצחק יקרא לך זרע' רק היה תולה החסרון בה, שאינה ראויה לבנות ממנו, ויצטרך לישא אחרת, לכך התפלל רק בשבילה, (וזהו לנכח אשתו) שהיא עקרה, שיהיה הזרע ממנה, לפי שעכ"פ היתה בדומה לו, בענין צדקות, ולא היה מוצא דוגמתה,כנ"ל.