בירך יצחק את יעקב מקצת ברכה, אף לפני בירורו שזהו יעקב, כדי שיעזור לו הוא ית' לתת לו סימן, שייטב לבו אשר טוב עשה, או שיהא לבו נוקפו אשר לא טוב עשה
(יט) ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך... (כב-כה) ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו:ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו: ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני: ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני למען תברכך נפשי ויגש לו ויאכל ויבא לו יין וישת:
א: קושית המפרשים, מדוע נאמר סתם ויברכהו, ולא פירש לו הברכה עד לאחר כן?
ב: דלכאורה קשה, כיון שהיה בדעת יצחק לברך את עשו,וצוהו להביא לו ציד, א"כ כיון שלא היה ברור בעיניו אם זהו עשו כאשר אמר ותוהה הקול קול יעקב והידים ידי עשו,ועל כל פנים מידי ספיקא לא נפיק,האיך בירך אותו מספק?
ג: גם צריך ביאור, אחר שנאמר ויברכהו, שאל אותו עוד הפעם אתה זה בני עשו, והלא אמר לו כבר אנכי עשו בכורך, ומדוע שאל אותו עוד הפעם?
וכל זה יבואר על פי דבריהאלשיך, בעת שבא שאול לבקש את דוד על פני צורי היעלים, ובא שאול אל המערה ודוד ואנשיו בירכתי המערה יושבים, ושם נאמר, ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר אמר ה' אליך הנה אנכי נותן את אויבך בידך וגו', ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט, ויהי אח"כ ויך לב דוד אותו על אשר כרת את כנף אשר לשאול, ויאמר לאנשיו חלילה לי מה' אם אעשה הדבר הזה וגו':
וביאר הענין, דהנה אנשי דוד אמרו אליו הלא אינה ה' לידך והביא אליך אתך את שאול הבא במחתרת כדי שתנקום ממנו נקמתך, וזה היום אשר אמר ה' להעשות כן,מה עשה דוד רצה לנסות אם כך היה רצונו יתברך כדבריהם, ויקם ויכרות, לומר אם בהכרת הכנף יהיה לבו נוקפו על שולחו יד, מכל שכן שרעה בעיני ה' ליגע בעצמו ובבשרו, ואם לא יהיה לבו נוקפו ידע כי מן ה' הדבר הזה,כי זה דרכו יתברך כו' לבלתי הביא תקלה ע"י הצדיק.
והנה בכרתו ויך לב דוד אותו,שהיה לבו נוקפו, אז ויאמר לאנשיו לא כדבריכם שה' אינה לידי שאהרגנו, ולא אעשה את הדבר הזה, כי לבי נוקפי על המעשה הראשונה ואין זה בודאי רצון הקב"ה. עכ"ד הנחמדים:
ונאמר, שזה היה הענין בכאן אצל יצחק, שאמר לברך את עשו ובוודאי היה רוצה לקיים דיבורו, כמאמר הכתוב, מוצא שפתיך תשמור, והנה כאן בעת בואו לפניו נולד לו הספק אם זה הוא בנו עשו או יעקב, ועל כן היה פוסח על שתי סעיפים אם לברך אותו דילמא אין זה עשו הרוצה לברכו, ואם יחדול מהברכה גם זה לא יוכל לעשות כי רצה לעמוד בדיבורו, מה עשה, נתן עצה בנפשו על דרך הנ"ל,והיינו שיתחיל במקצת הברכה ויראה איך יפול דבר, והיינו אם ירך לבו בשביל שהתחיל בהמעשה, אז ממילא אין זה האיש הרוצה לברכו, ובאם ייטיב הדבר בעיניו ויעמוד בדעתו,אז בוודאי זה האיש הראוי לברכה:
וזה שאמר הכתוב, ויאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו, א"כ הדבר בספק, על כן ויברכהו סתם כי לא פורש מה הוא הברכה, והיינו כי לא התחיל רק במקצת לסימנא בעלמא אם הוא זה ראוי להתברך (ובזה נתיישב קושיא א: מדוע נאמר סתם ויברכהו, ולא פירש לו הברכה עד לאחר כן? וקושיא ב: אמר ותוהה הקול קול יעקב והידים ידי עשו, ועל כל פנים מידי ספיקא לא נפיק, האיך בירך אותו מספק?)
(ואחר שברכהו לסימן הרגיש בטחון שאכן טוב עשה ואשר על כן, כנ"ל, בטח שכעת יהיה לו עזר מה' לברר אמתיות הענין על כן) ויאמר אח"כ עוד הפעם האתה זה בני עשו (ובזה נתיישב קושיא ג: האתה זה בני עשו, והלא אמר לו כבר אנכי עשו בכורך, ומדוע שאל אותו עוד הפעם?)
ויאמר אני,ויגש לאביו ויאכל וכו', וראה שנכנס עמו ריח גן עדן, וייטב לבו בקרבו, וכיון שכן, בוודאי אתה הוא הראוי לברכה, על כן גמר אומר לו את כל הברכות שהיה ברצונו לברך, והבן.