שלום האמיתי הוא זיכוך הגוף והחומר שאז הוא בשלום עם הצורה והנשמה וזהו אמתיית חיים ה נצחיים
(פ' פינחס פכ"ה: יב) לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לואֶת בְּרִיתִי ש לוֹם: אמרו רבותינו ז"ל כי שלום זה הוא חיים נצחיים, כד"א בריתי היתה אתו החיים והשלום.
(א) והנה ראוי לשים לב למה יקרא לחיים, שלום? ואיך הוא מתייחס אל פעולתו?
אך הוא, כי הוא יתברך פרע לו מדה כנגד מדה. אתה שמת שלום בין ישראל לאביהם שבשמים והחיית את כל ישראל.
לכןהנני נותן לך מתנה, והיא את בריתי שלום, שיהיו לך חיים של שלום:
ולבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל מבואר אצלינו במקום אחר. והוא במדרש על פסוק כל הנשמה תהלל יה. וז"ל: נפשו של אדם עולה ויורדת תמיד ומבקשת לצאת ממנו, אלא שרואה את הקדוש ברוך הוא שכל הארץ מלא כבודו וחוזרת לאחוריהכו'.
וקיצור ענין המפורש אצלנו שם, הוא, כי ל'מה שאין דבר, שלא ישתוקק לשוב אל שורשו אשר נפרד ממנו, ומה גם עתה הנפש אשר חוצבה מתחת כסא הכבוד, ותתענג בדשן בהיכלי מלכו של עולם,והיא ניתנה תוך חלאת טינוף חומר עכור, הלא תקוץ בו ולילה ויומם, לא תמיש מהתאוות תאות צאת מתוך הפכת איכותה, לשוב אל האלקים אשר נתנה, כי הן הוא משוש דרכה.
וזה מאמרם ז"ל, כי היא עולה ויורדת ומבקשת לצאת וכו'. והוא, כי במחשבתה עולה ומהרהרת במה שלמעלה, מקום שממנו חוצבה, יורדת במחשבתה מהרהרת בירידתה אשר היא ניתנה בבור טיט היון הלז.
ועל כן מבקשת לצאת לעלות אל שורשה, וזה בכל נשימה ונשימה כמפורש שם במאמר.
אלא שרואה את הקדוש ברוך הוא שמלא כל הארץ כבודו, וחוזרת. והוא שאומרת דיו לעבד להיות כרבו. וקל וחומר, אם הוא יתברך שאין קצה לקדושתו, על הארץ הכעורה כבודו, מה גם עתה אנכי, כי מה אני בערכו יתברך, ועל כן מתנחמת וסובלת.
והוא מאמרנו פרשת בחקתי על פסוק ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם.
(ב) כי הלא כמו זר נחשב ענין מאמר הכתוב הלזה, כי הלא אחר כל היעודים הטובים והעצומים הנאמרים באמת מראש הפרשה. באומרו ונתתי גשמיכם בעתם וכו', ונתתי שלום בארץ כו', ופניתי אליכם והפריתי אתכם וכו', ונתתי משכני בתוככם, שהוא תכלית הדבקות והחבה, האם היה עולה על לב שתגעל נפשו יתברך בנו? והלא גם אחר כל הדברים הרעים הנאמרים כאשר נרבה לפשוע, בפרשה ההיא, הוא אומר, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וכו'. ואיך,אחר גודל האהבה על צדקותינו, היה עולה על לב שתגעל נפשו יתברך בנו? שאומרולא תגעל נפשי אתכם!
על כן כתבנו, שהענין הוא, שאומר הוא יתברך, הנה זאת אעשה לכם, כי ונתתי משכני בתוככם כו'. והוא לומר, הנה אין ספק, כי הנפש אשר נתתי בכם, תמיד גועלת בכם ומבקשת לצאת לידבק אל שורשה היא השכינה. כי טוב לה אז באומנה אתה, מעתה בחומר עכור.
על כן אעשה זאת לכם, כי ונתתי משכני בתוככם וכו'. והוא לומר, הנה אין ספק כי הנפש אשר נתתי בכם אעשה משכן בכם. שאשרה שכינתי בנפש אשר בקרבכם, כענין ושכנתי בתוכם. ועל ידי כן, נפשי, שהיא הנפש שלי אשר בקרבכם, לא תגעל אתכם. כי לא תבקש לצאת מכם, כי הלא שרשה אשר היא מבקשת לידבק בו שם הוא, ומה לה עוד אחרי זאת: (ובזה נתיישב קושיא ב: אחר כל היעודים הטובים והעצומים הנאמרים באמת מראש הפרשה. ואיך אחר גודל האהבה על צדקותינו היה עולה על לב שתגעל נפשו יתברך בנו, שאומרולא תגעל נפשי אתכם?)
כלל הדברים, כי גם אם אלף שנים יחיה האדם לא חיי שלום לפי האמת המה בעצם. כי לא שלום בין נפשו וגופו לגמרי, כי הלא בכל נשימה ונשימה היא מבקשת לצאת.
אך הן לו היה כאדם הראשון טרם יחטא, כי היה חומרו זך ובהיר, מתייחס להיות בסיס אל נשמה קדושה מאתו יתברך. או כאשר היו ישראל על הר סיני שפסקה זוהמתן, שעוד מעט אם עצרו כח לבלתי יחטאו עד קבלת הלוחות, היה להם חירות ממלאך המות, שהיה חומרם נאות לקבל הנפש. וכן לעתידלבא. באופן יתייחסו החיים ההם לחיי שלום, כי שלום בין הנפש ובין הגוף, מה שאין כן עתה:
ונבוא אל הענין. והוא, כי אמר א-להים, אם אמרתי'הנני נותן לו את בריתיחיים', הלא יובן כחיי כל האדם, בהעדר שלום בין גופו ונפשו, שבכל עת מבקשת לצאת. ולא יהיה ההפרש כי-אם שיחיה לעד, אך כחיי כל האדם.
על כן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום. והוא מקרא שכתוב, בריתי היתה אתו החיים והשלום.
שהוא, כי יהיה באופן, יהיה שלום בין רוחו לגויתו, כי יהיה זך חומרו: (ובזה נתיישב קושיא א: למה יקרא לחיים, שלום? ואיך הוא מתייחס אל פעולתו?)
ומה מתקו בזה מאמרם ז"ל, האומרים על פסוק ותקח האשה את שני האנשים ותצפנוולא נאמר ותצפנם!
שהוא, כי האחד היה פנחס והיה רוחני ונתכסה מעיניהם. ולולא היה זך גם גופו, לא היה יכול להתכסות.
ומה גם אחר עלותו בסערה השמימה, שנגמר יותר זכוך חומרו עד גדר היות המלבוש שמתלבש בו מאז, ממנו. שודאי שלום רב בין רוחו לגויתו, כי זך היה גם הוא כמדובר.
ובזה ינעם שנותו יתברך את טעמו, וקרא אל החיים, שלום, כי הוא העיקר. מה שאין חיים משוללים שלום,אשר לכל האדם,יקראו חיים אמתיים,לפי האמת:
(פ' נשא: פ"ו: כו) ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. וישם לך שלום. כד"א, את בריתי שלום. והוא כמו שאמרו ז"ל, שעל זה נאמר, בריתי היתה אתו החיים והשלום. כי פנחס הוא אליהו.
וקרא הכתוב ל-חיים, שלום, כי העדר שלום וחבור, הוא המות המפריד בין גוף לנפש. נמצא שהשלום הוא חיים, כמפורש אצלנו יפה פרשת פנחס בס"ד.
וזהו אומרו לשון, שימה, שישם לך בעצמך שלום בין שני מנגדים שבמציאותך: (כי לשון 'וישם לך' לא כ"כ שייך בשלום בינך לאויבך)
(תהילים פפ"ה: ט) אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר -הָאֵל י הֹוָה כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּו וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה:
כי ידבר שלום, כענין מאמרם ז"ל על פסוק, הנני נותן לו את בריתי שלום.
שאמרו רבותינו ז"ל שהוא שיחיה לעולם,הדא הוא דאמרבריתי היתה אתו החיים והשלום.
ושם כתבנו,שאם כן,למה קרא הכתוב אל החיים "שלום"?
והשבנו,כי אין המות באה אלא מחמת פירוד החיבור מהנפש עם הגוף ולא יתמידו.
אך בהעדר זוהמא,ש לא ימות.
ובזה יאמר,כי ידבר שלום,שאומרו,כי, הוא "כאשר", כמה דאת אמרכיתבא,כי תצא, והוא מה שאשמעה בלי פחד הוא, כאשר,כבר שלום בין הנפש לגוף על ידי העדר הזוהמת נחש, וכבר בלע המות לנצח.
ובזה יעצרו כח לסבול עמהם אלקים ולא ימותו.
והיה זה שלום, כולל אל עמו ואל חסידיו, כי לא יהיה בזה הפרש בין אחד העם אל חסידיו, כי לכל אחד יהיה זה שלום בקרבו.
באופן שאל ישובו לכסלה, לומר, אל ידבר עמנו אלקים, כי-אם,שאשמעה מה ידבר הא-ל ה',מפיו יתברך:
גם החומר זך
ידבר
(איכה: פ"ג: יז): הנה הן אמת כי אין שלוםבאמת לנפש עם הגוף בהיות דבוק לגוף זוהמת נחש, כי נגדיים המה מן הקצה אל הקצה.
כי לולא נתעכר חומרו של אדם בחטאו לא היה מת, כישלוםבינו ובין נפשו כי זך היה.
אך בהתעכר הוצרך למות להזדכך החומר, להיות ראוי להתמיד עם הנפש אחר התחיה, כי אז יהיהשלוםבינו לבינה ושלוםבעולם.
וכן ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, התעתדו לחירות ממלאך המות, לולא שבה זוהמתן בעון העגל.
ועל כן היתה מסרבת נפשו של משה לצאת, כי זך חומרו ושלום היה לו עם נפשו.
ולהורות כי חומרו זך, היה נקבר על ידו יתברך כי לא היה בו חלאת זוהמא כיתר העם.
והן זאת ברכת ה' אל פנחס, באמור לו, הנני נותן לו את בריתי שלום ואמרו רבותינו ז"ל, הדא הוא דכתיב, בריתי היתה אתו החיים והשלום, שענינו אצלי, שלא יהיה כיתר העם כי לא שלום בין חומרם לנפשותם, כי על כן יצטרכו למות, להזדכך בכור הארץ,
אך פנחס, מעכשיו, יהיה לו שלום בין גופו לנפשו,לעד לעולם.
וזה היה ענין בסערה, שנזדכך חומרו בה כנודע, ונעשה מלבוש זך להתלבש בו,בבואו פה.
וזהו החיים והשלום, שעודנו בחיים, קנההשלום,ולא כמונו,אחרי מות
עלותו