יעקבנו בבכורה היינו עוה"ב, ובברכה היינו עוה"ז, אע"פ שחלקו העולמות ביניהם, ובשעת הברכות הודה יצחק לדעת רבקה בזה
(לג) ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה... (לו) ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה... (מ) ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך:
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו וגו' כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי, ופירש"י'תרי"ג מצות שמרתי',ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור וגו' ואשלחה להגיד לאדוני.
הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי, א:וקשה,ממ"נ,הלא הברכה מכר ליעקב ולא לקחה ברמיה כלל, כי-אם בדעת ובנפש חפיצה, כדכתיב ויבז עשו את הבכורה!
ואם הרבה יעקב דברים עליו עד שנתאנה עשו במכירתו, א"כ היה לו לצעוק על זה מקודם!
ב: ואיך תליא התרעומת זה עתה בברכה שברכו יצחק?
הנה רש"י כתב על פסוק וידו אוחזת בעקב עשו שיעקב עקבו בדין מלצאת, משל לשפופרת טפה שנכנסה ראשונה יוצאה אחרונה ע"ש.
ג: וקשה, א"כ בדין יוצא עשו תחלה, וכן דין כל הבכורים, הטיפה הנכנסת ראשונה אינה בכור, כי-אם הנכנסת אחרונה הוא פוטר הרחם!
הענין הוא כך, משלו חז"ל הכנסת הטיפה לרחם,כהשלכת האדםלקבר,וכן אז"ל, 'מה ענין שאול אצל רחם? לומר לך, ק"ו, מה רחם שמכניסין בו בחשאי וכו'.
והנה, יעקב ועשו חלקו ב' עולמות (רש"י כ"ה כ"ב ותדבא"ז פי"ט)יעקב נטל בחלקו כל העוה"ב לבדו בלי שום שיור לעשו, כדין מי שזכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע, ולכך נכנסה טפה שלו ראשונה לרחם, שהוא המשל לצאתו מן עוה"ז כנ"ל.
ואז נכנס הוא ראשון כדין בכור, ששם הוא הבכור נוטל פי שנים, משא"כ בצאתם לעוה"ז מרחם אמם, עשו יצא ראשון, כי הוא הבכור בעוה"ז (ובזה נתיישב קושיא ג: קשה, א"כ בדין יוצא עשו תחלה, וכן דין כל הבכורים, הטיפה הנכנסת ראשונה אינה בכור, כי-אם הנכנסת אחרונה הוא פוטר הרחם!)
ואפשר שמאחז"ל שחלקו ב' עולמות במעי אמן, לא בפועל ממש אמרו, רק רמז על הנ"ל, ולכן היה 'ידו אוחזת בעקב עשו' לומר, שגם לו יש יד ושם בבכורה וזה יהיה בעקב עשו, ועקב פירוש, סוף, כידוע, והיינו בסוף עשו, שהוא סוף עוה"ז, שאז מתחיל עוה"ב, ששם חלקו של יעקב בבכורה,
ולחזק זה הרמז, 'ויקרא שמו יעקב' בלשון יחיד, ויקרא, ולא כתיב 'ויקראו שמו', כמו בעשו, היינו שרוח הקודש הופיע, וקרא לו יעק"ב, נוטריקן י'היה ע'ק'ב ב'סוף כנ"ל, כדי שלא נאמר שבמקרה אחז בעקבו של עשו.
והנה, אף בבכורה שלקח עשו בעוה"ז, יש בזה מדרגות קדושות לעלות משם אל הר ה', כגון עבודה בבכורות, ושארי קדושות שבו,ולזה השתוקק יעקב מאוד, למען לא יהיה שריד לבית עשו בנחלת יעקב, ולא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, ולכן לקחה ממנו בקנין גמור,
וגם עשו ברצון מכרה, כי לו לא יהיה לעזר ולהועיל, כאומרו הנה אנכי הולך למות,כשיגיע הפרדו מן העולם,ולמה זה לי בכורה. ז"ה דייקא, החלק הזה הידוע, קדושה שבה כנ"ל,משא"כ יעקב,שהולך לחיים נצחיים לאחר מיתתו,א"כ,לו יאה הבכורה.
כל זה לענין בכור לכהונה, משא"כ בכורה לנחלה, ליטול פי שנים לא קנאה יעקב מעולם, (ככתוב אצלנו בשם הגאב"ד מ"ו דק"ק פפ"ד א'פסוק 'אשר כריתי לי')ולא השתוקק עליה,וכי כן נקברו שניהם ביום א', רק שיעקב נכנס תחלה לקבר כידוע ממעשה דחושים בן דן, כי שם (בעוה"ב בקבר, הוא) הוא הבכור כנ"ל.
והאלשיך כ' טעם הברכות, שרצה יצחק לברך את עשו, ורבקה התחכמה להמשיכן ליעקב, הטעם, כי יצחק שפט, כיון שיעקב נטל כל חלק העוה"ב, והשאיר לעשו עוה"ז, א"כ, אין לו ליעקב בחלקו של עשו כלל, לכן רצה לברך את עשו, להמשיך לו כל תאות עוה"ז.
אבל רבקה הבינה, אם לא יהיה ליעקב שום הכנה בעןה"ז,ויהיה ח"ו תמיד שרוי בצער ובגלות ועבד לעשו, איך יהיה לו עוה"ב, ואיך יקיים מצות ותורת ה', אם לא יהיהבא"י,וגלות המר הזה יוכיח,לכן התחכמה רבקה להמשיך הברכה ליעקב. ע"כ תורף דבריו ז"ל,עיין עליו.
והיינו שצעק עשו, מעתה כיון שלקח הברכות מעוה"ז ג"כ,הכי קרא שמו יעקב, ע"כ היינו לרמז על הנ"ל,שחלוקה גמורה חלקנו, ואיך עקבני פעמים לקחת את ברכתי ואת בכורתי עוה"ז ועוה"ב, ממ"נ, או הא או הא,ותרווייהולמה ליה? (ובזה נתיישב קושיא א: וקשה, ממ"נ, הלא הברכה מכר ליעקב ולא לקחה ברמיה כלל, כי-אם בדעת ובנפש חפיצה, כדכתיב ויבז עשו את הבכורה! וקושיא ב: ואיך תליא התרעומת זה עתה בברכה שברכו יצחק?)
ויצחק השיב,גם ברוך יהיה,גםריבה לו הבכרה שתרווייהו יהיה לו,שהודה לדעת רבקה הנ"ל, ולכן אמר, גם ברוך יהיה, ברוך אותיות'בכור',גם בכור יהיה.
רק אליה וקוץ בה, והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוואריך, ועי' פירש"י, שאם יבטל התורה, יחזרו הברכות לעשו כמקדם,
והטעם, כי בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום ח"ו, אזי יאה עניותא לישראל, ולא להיות בתים מלאים כל טוב, 'וישמן ישורון ויבעט', ועושר כזה וודאי שמור לבעליו לרעתו ח"ו,
וטוב לסבול יסורין, להתם החטא ולכלות פשע,ואח"כ ישוב לב יצרן,ישכנו בטח בדד עין יעקב.
והנה קודם מ"ת, שקיימו האבות כל התורה עד שלא נתנה, ושמרו גם את השבת, ואפ"ה שמרו ג"כ אזהרת 'יום ולילה לא ישבותו', כמבואר אצלינו לעיל בפ' וירא בשם אדמ"ו הגאון הנ"ל ע"ש, וזהו, והיה כאשר תרי"ד לשון צער כפירש"י שיהיה לך פתחון פה על א'
19
מהמצות שנכללו בגמטרי' תרי"ד (מספר תרי"ד)(כלומר עם אזהרת'יום ולילה לא ישבותו')אזיופרקת עולו.
והנה עשו היהנזהר מאוד במצות כיבוד אב, כי ציד בפיו, משא"כ יעקב שעסק בתורה, וגדולה תורה יותר מכיבוד אב ואם כמבואר בש"ס במגילה ספ"ק ע"ש, ולמדו זה מיעקב, שלא נענש על כיבוד אב כל זמן י"ד שנים שהיה משמש בבה"מ של שם ועבר, ועל כ"ב שנים שהיה בבית לבן ובדרך, שלא התמיד בתורה כ"כ, נענש שלא ראה יוסף כ"ב שנה ע"ש,
והטעם, דוקא שנענש ביוסף, כי יוסף היה ג"כ נזהר מאוד במצוה הנ"ל כמבואר בס' יערות דבש, שכן כתיב, 'ואחר ניגש יוסף ורחל' ועי' פירש"י, ולכן נקרא יוסף שטנו של עשו,על שהיהנזהר ג"כ במצות כיבוד אב ואם, ולכן נתפס יוסף בעון כיבוד אב ואם של יעקב, כצדיק הנתפס בעון הדור,
ולכך כיון שהיה יעקב בבית לבן כ' שנה ולא שמר כיבוד אב ואם, וגם לא התמיד בתורה, היה לו לירא מעשו שיהיה לו אחיזה, רק משנולד יוסף שטנו של עשו לא היהירא שיהרגהו,רק שאפ"ה ממילא יחזרו הברכות לעשו,ויהיהבע"כ עבד לו, עד שיתקן החטא ההוא, וכל מה שקנה עבד קנה רבו,
והיינו ששלח לו 'עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי' לבד, ולא כיבוד אב ואם, דאם שמרתי גם כיבוד אב ואם, אזי היה תרי"ד מצות, אבל עכשיו שלא שמרתי רק תרי"ג, לכן, 'ואחר עד עתה', שנולד שטנך שלא תמיתני,
אבל מ"מ, קראתיך אדוני והנני עבדך, ויהי לי שור וכו' ואשלחה להגיד לאדוני, והכל שלך, ובודאי פיוס גדול הוא זה למצוא חן בעיניך, כי אין הרב מתקנא בעבדו,ודו"ק: